פריצת "דרך הפלסטיק", צפון תעלת סואץ

שנים: 

1970 – 1971

לאורך עשוריה הראשונים של מדינת ישראל השתלבה, סולל בונה, במצבי חרום שפקדו את המדינה בתחום הביטחוני. במלחמת העצמאות השתתפו עובדי החברה במאמץ המלחמתי ובלחימה ממש. יגאל אלון, אז מפקד הפלמ"ח התייחס לסולל בונה כ"חיל ההנדסה הלא רשמי שלנו".

לאחר מלחמת ששת הימים ביצעה חברת סולל בונה עבודות עפר וביצורים עבור הצבא. העבודה התנהלה במקומות מסוכנים המחייבים עבודה וציוד מיוחדים, לעיתים תחת אש.

בתחילת שנות השבעים התנהלה בארץ "מלחמת ההתשה", לאורך תעלת סואץ, בקעת הירדן וגבול הצפון. פועלי סולל בונה נשלחו לכל פינות הגבול לבנות ביצורים וחדרי ביטחון.

בסיני היו לסולל בונה שבעה מחנות עבודה עם 600 עובדים. אחת מהמשימות הביטחונית שהתבקשה חברת סולל בונה הייתה פריצת נתיבי תנועה בביצות בלוזה, ביצות ענק טובעניות שהשתרעו לאורך 60 ק"מ לצדי תעלת סואץ, אשר לא אפשרו מעבר אל המוצבים הצפוניים של צה"ל.  המטרה הייתה יצירת נתיבים בביצות אשר יאפשרו מעבר למעוזים מקונטרה צפונה של טנקים, משאיות להעברת אספקה, אפשרות פינוי תגבור וחילוץ.

מנהלי חברת סולל בונה הזעיקו מהנדסים מומחים מהטכניון וכך, בדיאלוג משותף פותח רעיון "דרך הפלסטיק". נמתחו יריעות פלסטיות ארוכות ורחבות בביצה, ועליהן נשפך חול רב, כנראה במספר שכבות. נתיבי הפלסטיק בביצות הוכיחו עצמם במהלך מלחמת יום כיפור.

סלילת דרך הפלסטיק למעבר טנקים בביצות בלוזה סביב תעלת סואץ, רישום: נחום בנדל, 1971

מתוך אלבום המתאר את פריצת דרך ביצות בלוזה צפון תעלת סואץ, דרך הפלסטיק, יולי 1970 עד פברואר 1971, צלם: עמי ערב . תרומת גדעון דוניץ