נחמן חיימוביץ

עבדתי בסולל בונה כ- 40 שנה, מאז שנות החמישים של המאה הקודמת, ובמהלך עבודתי הייתי מעורב באינספור פרויקטים גדולים וחשובים בארץ ובעולם (במשך חמש שנים עבדתי בניגריה). היינו מעורבים בהמון פרויקטים של תשתיות ובנייה ובהמון עבודות עבור מערכות הביטחון.

בכל מקום שאני מגיע אליו בארץ עולים בי זיכרונות על הדברים שעשינו. אני נוסע עם הנכדים שלי במכונית, ומספר להם: "את המקום הזה אנחנו בנינו... את הכביש הזה אנחנו סללנו..." עשינו דברים מדהימים.

בין הפרויקטים שהייתי מעורב בהם:

ייבוש החולה – שנות החמישים: התפקיד שלנו היה לחבר את החולה אל ערוץ הירדן, כדי שהמים מהאגם יזרמו אל הנהר.

הטיית מי הירדן – שנות החמישים: פתחנו ערוץ שהעביר את מי הירדן לכנרת, ומשם למוביל הארצי לכיוון הנגב.

בגלל המיומנות שלנו בהפעלת ציוד מכני כבד, העובדים והציוד של סולל בונה גויסו לחיל ההנדסה, והתפקיד שלנו היה לפתוח צירים ולאפשר מעבר של טנקים בדרכי עפר, ולפעמים גם בשדות מוקשים. חיילי חיל ההנדסה היו מפוצצים את המוקשים ואנחנו פרצנו את הדרך. היינו הראשונים להתגייס והאחרונים להשתחרר. לפעמים היינו מגויסים למילואים לתקופה של חצי שנה.

במלחמת ששת הימים פתחנו עבור הצבא את הכביש שמוביל מגשר בנות יעקב לגולן. באופן אישי, אני זוכר איך פתחתי את הציר לטנקים מקיבוץ האון. עלינו על דרך עפר, ואני נסעתי בראש הטנקים.

במלחמת יום הכיפורים החזקנו את כל רמת הגולן. בחורף היינו מפנים את השלג כדי לאפשר תנועה של הצבא באזור.

חיזקנו את כל המוצבים באזור ופרצנו את הדרך הממוקשת אל אל חמה. הדרך מאל חמה לקונטרה הייתה חסומה בבלוקים ששוקלים 50 טון – אני עם שותף נוסף פרצנו את הדרך ופתחנו את הציר לצבא.

סלילת דרך הפלסטיק – שנות השבעים: סללנו דרך בביצות בלוזה סביב תעלת סואץ כדי לאפשר מעבר של טנקים.

ביצענו גם עבודות בבנייה של שדות תעופה: בשדה התעופה הצבאי ברמת אביב, בשדה התעופה הצבאי שהיה פעם מעל אילת (ובהמשך במסגרת הסכמי השלום עבר לשטח מצרים) ובשדה בשארם א שיח'.

בפתיחת כביש שארם אילת, אני הפעלתי את ה- D9 הראשון שפתח את הדרך. אני זוכר שהצלם עמי ערב צילם אותי במעמד הזה.

בעבודה השוטפת היינו מעורבים בהמון פרויקטי בנייה של סולל בונה, ובהקמה של יישובים חדשים יש מאין, ביניהם: קריית שמונה, כרמיאל, נצרת עלית ועוד.