יהודה גורביץ
במסגרת עבודתי עסקתי בתחזוקה של הכלים הכבדים שעבדו בפרויקטים. היו אחרים שבנו אותם, אנחנו עבדנו בתחזוקה השוטפת שלהם. סולל בונה עשו הרבה מאוד, אבל אני לא התייחסתי אל עצמי כאל מישהו שבנה את הארץ. כשאנשים שמעו שאני עובד בסולל בונה, הם נתנו לי את הכבוד, אבל על עצמי לא הסתכלתי ככה.
בשנות הששים נשלחנו מטעם סולל בונה ארצות חוץ לשנתיים בנפאל, ומאוחר יותר היינו גם בניגריה ובחוף השנהב.
במסגרת העבודה שלי בארץ השתתפתי בתחזוקה של לא מעט אתרים, ביניהם: המכרות בתמנע, שדה התעופה בשארם א-שייח' והרבה מחצבות של אבן וסיד בכל רחבי הארץ.
חלק גדול מהעבודה שלי היה בדרום הארץ, מה שאומר, שהייתי משאיר את המשפחה שלי בחיפה, ולא רואה אותם במשך עשרה ימים ברציפות, ואז מגיע לביקור בבית למשך יומיים וחוזר חלילה.
אשתו, יהודית אומרת:
כאשר התלוננתי על כמות העבודה, ועל כך שיהודה בכלל לא נמצא בבית, אמר לי חבר: התחתנת עם איש סולל בונה. זה כאילו שהתחתנת עם ימאי. כדאי שתתרגלי לזה...
למרות הקושי והריחוק מהבית, מרדכי ויהודית גאים בהשתייכות של מרדכי לסולל בונה, ומודים על האפשרות שניתנה להם להתקיים בכבוד ולהתבסס בזכות עבודת כפיים:
"אז, באותם ימים," מספרת יהודית, "עבודה בסולל בונה הייתה לכל החיים. לא היו מחליפים עבודות כל יום. עבדנו קשה, אבל זכינו לביטחון כלכלי, שבזכותו יכולנו לצאת לפנסיה בכבוד, ולעזור לילדים שלנו להתקדם בחיים."
